פסק-דין בתיק ת"ק 006072/03

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע על סך 8,250 ש"ח וזאת בגין שכ"ט עו"ד מעבר לסך של 2,000$ דולר + מע"מ אשר שולמו במסגרת תביעת התובע כנגד מר צביקה בן שלום.

נטען בכתב התביעה כי התביעה הנ"ל עבר למסלול של בוררות בפני עו"ד מאיר שריקי ובמהלך ניהול הראיות הסכימו הצדדים כי לאור הסתבכות בתיק והשקעת מאמצים ישלם הנתבע לתובע תמריץ בשיעור של 50% מסכום ההוצאות המשפטיות שיפסוק הבורר והבורר פסק לטובת התובע סך של 15,000 ש"ח + מע"מ אותם גבה הנתבע בפועל בדרך של קיזוז.

התובע הוסיף וטען כי למרות המאמצים הכבירים הנתבע לא שילם לו את המוסכם.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי הוא שילם לו את מלוא שכרו מראש וכי התובע אף לא השלים את מכסת הישיבות שנקבעה בהסכם.  הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא הסכים לתמריץ של 50% מסכום ההוצאות.

בסעיף 4 בכתב ההגנה נטען כי הוא אולץ "תחת איומים להסכים לשכ"ט בתנאים מסוימים כשלא היתה לו ברירה אלא להענות לסחיטה הכספית של התובע. הנתבע טען כי לטובתו עד נוסף וכן קלטות אשר תומכים בטענותיו.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובו תבע סך של 4,130 ש"ח מאחר והתובע התרשל בעת שלא קרא את התקנון והגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי ולאחר העברת הנושא להכרעת בורר הוטלו עליו הוצאות בסך של 4,130 ש"ח.

הוגש כתב הגנה שכנגד על ידי התובע ובו נטען כי התביעה הנ"ל הוכנה תחילה יחד עם עו"ד קוטלר וכי לאחר התייעצות הוחלט להתעלם מסעיף הבוררות והביע את הסכמתו להליך הבוררות בבית המשפט במהלך הדיון.

הנתבע נחקר במהלך הדיון וכן העיד כי הוא הסכים לתמריץ אך זה היה תחת לחץ וכי נאמר לו על ידי התובע כי הוא הולך לדיון "בלי שיר בלב" ובסופם של דברים הנתבע הודיע לו כי הוא מסכים לתמריץ אך יש להשאיר זאת לשיקול דעתו מאחר והוא לא יודע כמה הוא יפסוק. הנתבע הוסיף והעיד כי התובע ביקש לקבל לידיו את כל שכ"ט עוה"ד שיפסק אך הנתבע התנגד מאחר והיו לו הוצאות למעלה מ- 20,000 ש"ח וקבלות בסך 26,000 ש"ח ובהמשך לכך הודיע לו התובע כי הוא לא מתכון להזיע אם לא יראה סכום מראש.

מר אריאל ג'רפי אשר הגיע לדיון והיה מעורב בענין העיד במהלך הדיון כי הוא ניסה לשכנע את הנתבע להסכים לתשלום מחצית שכר טרחת עוה"ד שייפסק על ידי הבורר לידי התובע.

התובע העיד כי אין כל מחלוקת לכך שינתן תמריץ אלא השאלה היתה מה גודלו של התמריץ. הנתבע טען כי לא ידע מה גודל התמריץ, אולי 500 ש"ח אולי 1,000 ש"ח אך לא 5,000 ש"ח.

התובע טען בסוף הדיון כי הוא ביקש תמריץ לנוכח הזמן הרב שהושקע בתיק כתוצאה מפניות רבות מעבר לסביר של הנתבע וזאת כאשר נאמר לנתבע כי במידה והנתבע מעוניין שהתובע יתייחס לתיק כתיק שכל חייו תלויים בו כאשר לתובע תיקים נוספים ולקוחות אחרים יש לתגמל אותו בהתאם.

בהתייחס לתביעה שכנגד, נטען על ידי התובע שכנגד כי הוא לא טרח להזמין את עו"ד קוטלר לדיון. הנתבע שכנגד - התובע טען לענין זה כי מותר לו להפעיל שיקול דעת וכי לא מדובר בהתרשלות בעת שהוחלט להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי.

התובע שכנגד צירף לכתב תביעתו שכנגד 2 עמודים, ככל העולה מהחלטה ואין ללמוד מהעמודים הבודדים הנ"ל כי הנתבע שכנגד התרשל. בנוסף לכך בפני בית המשפט טענות הנתבע שכנגד לפיהן היה זה עו"ד קוטלר אשר הכין את כתבי הטענות וכן נטען כי התובע שכנגד היה שותף להחלטה להגיש את התובענה לבית המשפט המחוזי. לאור זאת ובהעדר ראיות מספיקות לביסוס תביעת רשלונות של התובע שכנגד, הנני דוחה את התביעה שכנגד.

בהתייחס לתביעת התובע, הנני קובע כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע הסכים לשלם לתובע מחצית שכר טרחת עוה"ד שנפסקה במסגרת הליכי הבוררות אלא הצליח להוכיח כי בשלב כלשהו, נאות הנתבע לשקול תשלום סכום כלשהו בתור תמריץ לאחר שיוודע לו תוצאות הבוררות וכל זאת בהתאם לשיקול דעתו.

מר אבריאל, העיד כי נעשה נסיון על ידו להגיע להסכמה אודות 50% מגובה שכר טרחת עוה"ד הנ"ל וכי כל הזמן ניסה לבדוק כי ההסכמה הנ"ל קיימת, אך לא די בכך כדי להוכיח ברמה הנדרשת כי הנתבע הסכים להסדר הנ"ל בפועל.

הנתבע טען בנוסף כי נאלץ להסכים למה שהסכים מאחר והרגיש שהיה מאויים וכי לא היתה לו ברירה בנסיבות הענין להסכים אחרת.

מן הראוי היה להסדיר בכתב הבנות הצדדים כאשר אותו הסכם יתייחס לטרחת התובע מעבר למה שהוסכם במסגרת הסכם שכר הטרחה המקורי, ועל פני הדברים היה על התובע לתחום את מלוא התשלום בגין שכר טרחתו מראש כפי שאכן נעשה בין הצדדים בפועל. אין ספק כי התובע התחייב לייצג את הנתבע וכי הופעתו בפני הבורר כבר שולמה במסגרת הסכם שכר הטרחה הראשון ואין ספק כי היה על התובע לייצג את הנתבע בנאמנות ובשקידה ראויה מבלי לצפות לקבלת תמריץ כלשהו. עו"ד פונה ללקוח לקראת או ביום הקובע, יום הדיון ומבקש לקבל תמריץ כדי "לקלוע יותר סלים במשחק". זה הוא תפקידו של עוה"ד. לייצג את לקוחו כמיטב יכולתו ולא ברור כיצד התכוון התובע לפעול ולייצג את מרשו במידה ולא היה מקבל מהנתבע הבטחה למתן תמריץ.

התובע לא פנה אל הנתבע בבקשה לשלם לו שכר טרחת עו"ד עבור עבודה נוספת שהושקעה עבורו בניגוד לסיכום והסדר שכר הטרחה המקורי, אלא ביקש ממנו תמריץ על מנת לגרום לו "להשקיע" בדיון ועל כן אינני מקבל את טענת התובע לפיה מדובר בתגמול עבור פניותיו הרבות של הנתבע לתובע, כפי שתוארו לעיל.

הנני קובע כי פנייתו של התובע לנתבע לבקש "תמריץ" על מנת "שיקלע יותר סלים במשחק" היתה פניה פסולה.